ההורים יכולים לערוך הסכם בו יקבעו הם עצמם את המשמורת וכן את נושא הסדרי הראייה / זמני השהות עם הילדים. כאשר בית המשפט או בית הדין הרבני בוחן את ההסכם על מנת לאשרו ולתת לו תוקף של פסק דין, וזאת יעשה כל עוד ההסכם תואם את טובת הילד או הילדים. במקרים אלו מומלץ כי ההורים יעזרו בעורך דין מנוסה בתחום דיני המשפחה ו/או מגשר לצורך ניסוח ועריכת ההסכם.
בהיעדר הסכם בין ההורים, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני יכריעו בעניין המשמורת, באמצעות פסק דין.
לאור האמור, אנו מבינים כי הן בית הדין הרבני והן בית המשפט לענייני משפחה יכולים לדון בתביעת משמורת הקטינים. כלומר, הסמכות לדון בנושא משמורת הילדים וזמני השהות עמם היא סמכות מקבילה לשתי ערכאות המשפט.
השאלה היכן יתנהל התיק תלויה בצעדים המשפטיים בהם נקטו קודם לכן הצדדים, כלומר ההורים. כך, כאשר מוגשת תביעת גירושין ע"י צד כלשהו לבית הדין הרבני, לפני שהוגשה תביעת משמורת מטעם מי מהצדדים בבית המשפט לענייני משפחה, אזי נושא המשמורת כרוך אוטומטית ("מטיבו וטבעו") בתביעת הגירושין והוא יידון בבית הדין הרבני. אך אם הוגשה תביעה בנושא קודם לכן בבית המשפט לענייני משפחה אזי הנושא יהיה בסמכותו ויידון בבית המשפט לענייני משפחה.
לעיתים מוגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לאחר שהוגשה זה מכבר תביעת גירושין לבית הדין הרבני (או ההפך) ובמקרה זה עלול להתעורר "מאבק סמכויות" בסופו יוכרע לאיזו מבים הערכאות קנויה הסמכות לדון בנושא ורק לאחר מכן ידון נושא המשמורת וזמני השהות עם הילדים. מצב זה מסבך את ניהול ההליכים ומסרבל אותם בשל "מרוץ הסמכויות" המתואר לעיל, ויש בעלי דין המנצלים תופעה זו באופן מכוון על מנת לייצר לעצמם יתרונות בנושא המהותי שהוא משמורת הילדים וזמני השהות עמם שעה שההכרעה בעניין זה מתעכבת נוכח ניהול מאבק הסמכויות.
במקרים כאלה במיוחד, נדרש עורך דין מנוסה ומקצועי הבקיא בתחום דיני המשפחה בכלל ומשמורת ילדים בפרט, על מנת שיוכל לסייע לכם לנהל את עניינכם בצורה הטובה ביותר לאור האפשרויות המגוונות הקיימות והסיטואציות שנוצרות בעקבות כך.
יוער כי ההכרעה בנושא המשמורת והסדרי הראיה אינה סופית וההורים יכולים לפנות לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני (תלוי היכן נידון הנושא) בבקשה לשנותה משיקולים הנוגעים לטובת הילד.