תחילה, נעשה סדר במונחים העיקריים:
"אפוטרופסות"
היא אחריות הורית ללא קשר לשאלת המשמורת. על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שני ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם.
"משמורת" משמעותה "החזקה" פיזית, אצל מי ישהו הילדים בפועל. ההורה שאצלו הבית העיקרי של הילד מכונה "ההורה המשמורן". ההבדל בין ההורה המשמורן לבין ההורה השני הוא כי בעניינים לא מהותיים, הנוגעים לחיי היומיום, יחליט ההורה המשמורן, אולם בעניינים מהותיים (בריאות או חינוך, יציאה מהארץ וכיו"ב) צריכה להיות הסכמה של שני ההורים מכוח היותם שניהם אפוטרופוסים של הילדים.
"הסדרי ראייה" / "זמני שהות"
הם למעשה המועדים בהם נקבע כי ההורה האחר, כלומר ההורה הלא משמורן, יראה את הילד וישהה עמו; לרבות כאשר מדובר בלינת הילד בבית מגורי ההורה השני. במקרה של משמורת משותפת, לכל אחד מההורים יש זמני שהות עם הילדים.
"משמורת משותפת"
כיום ישנה מגמה במציאות החברתית והתרבותית הישראלית הנוכחית וכתוצאה מכך גם בפסיקת בתי המשפט, לפיה נקבעת יותר ויותר
"משמורת משותפת" על הילדים שהיא למעשה אחריות הורית שווה
במסגרתה הילדים מתגוררים, לסירוגין, אצל כל אחד מההורים, כאשר לעיתים קרובות זמן השהייה מתחלק באופן שווה או כמעט באופן שווה ולכל אחד מההורים יש "זמני שהות" עם הילדים.